התשוקה לחיים

הרבה אנשים שואלים אותי, "זהר, איך אתה מספיק לעשות הכל? – משפחה, עבודה תובענית, תחביבים תובעניים, בלוג ועוד ועוד??"

בעבר, כאשר הייתי מיסיונר של התזונה הקיטוגנית הייתי עונה שאני לא אוכל פחמימות ומכאן מגיעה כל האנרגיה המתפרצת והמתמשכת, וזה מה שמאפשר לי לעשות יותר. יש בזה מהאמת אבל זה לא השורש.

היום אני יודע להסתכל למציאות בעיניים ולומר שאני חי בתשוקה גדולה. התשוקה הזו, היא שמניעה אותי לעשות, להציב יעדים לעצמי ולבנות את החיים סביבם.

שנים אמרו לי שאני טוטאלי, וגם לא היה קשה לזהות את זה כשהייתי מוצא את עצמי במשרד עד שלוש לפנות בוקר במוצא"ש או בסופ"ש ארוך במיוחד בטכניון כותב עוד תרגיל "רטוב" בSPICE.

הייתי מאושר בתקופה הזו אבל לא היו לי חיים מעבר לאותו עיסוק. יש משהו נורא מספק בלהיות טוטלי ומרוכז בדבר אחד. כשהתחתנתי ונולדו הילדים המצב הפך למסובך יותר. הייתי מוצא את עצמי בעבודה שעות ממושכות ולא מספיק לעשות כלום חוץ מזה, מגיע הביתה גמור כשהילדים כבר ישנים וקורס למיטה אחרי שהשתדלתי בכוחותיי האחרונים לבצע את מטלות הבית שנשארו. אמרו לי שאני צריך "למנן" את החיים ושאי אפשר לקבל ציון 100 בדבר אחד וציון נמוך מאד בדברים אחרים שחשובים לי בחיים. מאז ניסיתי למנן את החיים שלי ולהקצות פנאי מסוים לכל נושא שמשמעותי עבורי-  משפחה, עבודה, חברים ותחביבים  מצאתי שאני מאד לא מאושר ולא מצליח לספק את עצמי או את סובביי. ניסיתי באופן חצי מתוכנן וחצי אקראי לפעול לפי הלב ולצאת הביתה מוקדם יותר במהלך השבוע, להגיע לאימון עד שניים בשבוע ולנסות לפצות במוצ"שים על משימות שלא הספקתי בעבודה. הייתי שבור מזה – מצד אחד נהייתי לחוץ בית בעבודה ושילמתי על זה במוצ"שים, ומצד שני החברותא עם המשפחה הייתה ספורדית מדי ולא הרגשתי שאני מצליח לייצר רצף או שגרה מספיק חזקים. הרגשתי שאני חייב שינוי ודחוף..

עד עכשיו נשמע מוכר? אם אין לכם ילדים עד עכשיו ואתם לא מרוצים נסו לדמיין מה יקרה כשיהיו..

בחודשים האחרונים אני חושב שפיצחתי את המנגנון לטיפוסים טוטליים כמוני, ובכלל לכל מי שרוצה להצטיין בעשייה במספר תחומים בחייו מבלי להרגיש ויתור על דברים אחרים שחשובים לו.

כשישבתי וניתחתי את העניין הבנתי שיש שני פרמטרים שנוגעים לטוטליות – זמן השקעה ותכיפות ההשקעה באותו נושא. כשאחד מהשניים הללו מתקיימים יש תחושה של השקעה משמעותית. בחלק גדול מהמקרים היכולת להתרכז בדבר אחד או להגיע אליו באופן תכוף במהלך השבוע מאפשר גם להיות אפקטיבי בו.

פעמים רבות סיפוק או מוטיבציה מגיעים יחד עם טוטליות בעיסוק או בהקשר מסוים. האתגר הוא לממש טוטליות ברבדים שונים של החיים. העיקרון אומר שניתן להשיג תחושה של טוטליות על ידי השקעה של זמן רצוף וממושך בעיסוק או "דגימה" תכופה של העיסוק. מה שנשאר לעשות הוא לבחור את העיסוקים והיעדים ולחלק את הזמן הפנוי.

אחת הסיטואציות בהן הדבר הזה בא לידי ביטוי באופן מאד משמעותי הוא מרקם החיים המשפחתי במקרה שאחד ההורים או שניהם עובדים שעות ממושכות. אם מספיקים לבלות עם המשפחה לפרק זמן רצוף וממושך באמצע השבוע (מעבר לסופש כמובן שמבחינתי אין בכלל שאלה) או אם מצליחים להיות עם המשפחה באופן תדיר גם אם מועט במהלך השבוע אזי יש לכך אפקט חיובי מצטבר. מתקבל אפקט של "טוטליות" מבחינתי.  {מבלי להכנס למרקם החיים של הורים שעובדים שעות ממושכות, ברור לי היום שפחות מארבעה ימים בשבוע בהם הורים מבלים זמן משמעותי עם הילדים להם פשוט לא עובר סף, וצריך הרבה יותר. פשוט להיות שם.}  

ברגע שהבנתי את עיקרון הטוטליות, או במילים אחרות, את העיקרון שמאפשר לקבל תחושה של טוטליות, חיפשתי את הדרך לממש זאת באופן מעשי בחיי.
חיפשתי איך אני מנהל את עצמי טוב יותר בהסתכלות שבועית לאור הדברים שחשובים לי אל מול עיקרון הטוטליות שניסחתי ולמול הרצון שלי לפנות זמן "עירנות" ממושך ככל שאוכל. אני לא מחדש לאף אחד שזמן העירנות הוא הדבר הכי יקר שיש לנו (כמובן גם שינה איכותית..) ולכן הסתכלתי על שני פרמטרים:

1. איך אני מפנה זמן?
2. איך אני מיישם את עיקרון הטוטליות בלוח הזמנים?

כדי לענות על הנקודה הראשונה יצאתי למסע קריאה וצפייה בשעות רבות בyoutube של כל הרצאה שנוגעת לנושא הזה. היו המון הרצאות מדהימות אבל ההרצאה הפרקטית ביותר אמרה שצריך לעבור מניהול לו"ז לניהול עצמי. מבלי להכנס לפרטים אסכם ואומר שניהול לוז מסתכם בלתעדף משימות על פי גרף חשוב-דחוף ובניהול עצמי צריך להטיל כל משימה על שלושה צירים – חשוב \ דחוף \ טווח השפעה.
הדבר הנוסף הוא ניקוי מפריעים ושואבי זמן ברורים ומיידיים. חיפשתי ומצאתי שאני מוציא שעות על פקקים רק כדי לקחת את הילדים לגן בבוקר, מה גם שאני סובל בכל התהליך הזה גם מהדרך לגן וגם מהפקקים. מצאתי שאפשר להרוויח תשע שעות "עירניות" בשבוע (זה שקול להרבה יותר מזה בחשבון הכללי) אם רק אצא מהבית כל יום ברבע לשש בבוקר במקום בשבע וחצי. אני חוסך בשיטה זו שעה שלמה של פקקים וגם חוסך התארגנות במקביל לילדים בבוקר מה שגוזל שעה נוספת. כמו כן, כל הכנה שאני יכול להקדים לערב אני עושה – הכנת אוכל, גילוח, בגדים ועוד ועוד.. להרוויח יום עבודה בהתייעלות פשוטה ובתיאום ציפיות מראש עם הבית.

הנקודה השנייה הייתה לייצר תכיפות או רציפות בדברים שחשובים לי. ארגנתי את ימי העבודה , הימים שאני בבית והתחביבים שלי בצורה כזו שימי האימונים משורשרים לימי העבודה הארוכים כך שמצד אחד אין לי נקיפות מצפון שאני לא עם המשפחה ומצד שני אני לא לחוץ בית בימים הללו ויודע שאני מחוץ לבית 15 שעות לפחות.

לסיכום והרחבה,

חשוב להדגיש שהמשוב הוא קודם כל רמת האושר, הפידבק מהסביבה או כמו שקראתי לזה התשוקה לחיים. העיקרון הזה נכון כמובן עבורי, סובייקטיבי. אני לא בטוח שהעיקרון הזה הוא מה שכולם צריכים לרצות, עבורי זה נכון ומניסיוני כמפקד של למעלה מ200 איש בעבר לאורך השנים אני יכול לומר שזה נכון לחלק רחב מאד באוכלוסייה.

העיקרון אינו תנאי "אם תהיה טוטלי אז שבע רצון", או אם תשקיע זמן במשהו אז תקבל תחושת טוטליות אלא שניתן להגיע לתחושת טוטליות על ידי ביצוע החיים בדרך מסוימת.

האם אני טוטלי בהכרחי בכל אחד מהתחומים? לדעתי, אני שואף לשם, לתחושתי זה הכיוון הנכון. כמו בתזונה הקיטוגנית שהיא "קיצונית" כך גם דעתי על החיים, "האיזון" הסטנדרטי הוא לא תמיד התשובה הנכונה, עבורי זו הייתה תשובה לאומללות ולא לאושר.

אחרון אחרון, וכמובן ראשון ראשון, זה תיאום הציפיות עם הסביבה הבית והעבודה כדי לייצר משהו גדול יותר לשני הצדדים. אישית, זכיתי לחברה לחיים, אישה יוצאת דופן שמקבלת שעות לא טריוויאליות של טיפול בילדים תומכת ומפרגנת.

תודה הדס