או איך מגדלים משפחה מודעת – שינוי משפחתי
אני חושב שהכלל הבסיסי אומר "אל תהיה פנאט", כל שאר הכללים נובעים ממנו ומסבירים איך ליישם את העניין, אבל זו הרוח הכללית כדי לא לייצר
אנטגוניזם ואת האפקט ההפוך בדיוק.
- דוגמא אישית – יש התאמה בין מה שאני אומר ודורש לבין מה שאני עושה בעצמי
- לא מכניס הביתה מוצרים בעייתיים, אבל זה באמת הא' ב' של שינוי משפחתי
- לא טוטלי אבל מציב גבולות – לא מנסה לשלוט מה קורה אצל חברים או בגן, מאפשר להם את אזורי השליטה שלהם). מצד שני כאשר ההורים (אנחנו) נוכחים מציבים גבולות ברורים לגבי כמויות.
- לא מייצר רגשי אשמה – זה קשה במיוחד כשהילדים חוזרים מהגן או מהחברים ומספרים שהרגע טחנו 3 חתיכות עוגה ושלל ממתקים
- מסביר למה מתנהלים בדרך בה מתנהלים מגיל צעיר (שטיפת מוח?) – מסביר ברמה מותאמת את הבעיות שבצריכה של גלוטן וסוכר לבן
- לא משקר לגבי הנאה או חוסר הנאה ממתוק – מתוק זה טעים.נקודה. אבל גם אנטריקוט זה טעים 😁
אחרי השקעה כזו, יש להם גם רגעי נחת...
במהלך התארגנות הבוקר השבוע: "אבא אני אוכל היום הרבה ממתקים בגן
אז אני רוצה לאכול משהו מזין בבוקר"
ביום שבת האחרון: "אבא מתי מגיע כבר יום שני אני רוצה סטייק"
וקצת לגבי מה שאני מחזיק בבית, או מה הילדים אוכלים בבית..
ביצים (רכות, וקשות מוכנות מראש), בשר לסוגיו (בעדיפות למה שהילדים
אוהבים, בד"כ שפונדרה, כנפיים ושניצלים עם ציפוי ללא גלוטן), שמנת חמוצה 15%
27% ויוגורט 7%, אגוזים (כל הסוגים ובכמויות מרשימות), ירקות לא עמילניים, פרי בצמצום (מספר תפוחים או
תותי שדה בעונה), שוקולד 85% (מדהים כמה שהילדים מתרגלים לזה הרבה לפנינו), חמוצים
וזיתים, טונה והמון שמן זית, סמנה, שומן בקר ושומן כבש.
החלטתי לכתוב את הפוסט הזה אחרי שנתיים של התנסות עם עליות ומורדות בחינוך משפחתי לתזונה וחיים בריאים, בהם למדנו יחד על בשרי ובשרם את דרך המלך לצלחת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה