תפילה כדרך להגעה לייעוד

 

 

האם ניסיתם פעם להתפלל כדי להאיץ את מימוש ייעודכם?

בפוסט הקודם דיברנו על הגדרת הייעוד , או לשם מה אנחנו כאן מהתבוננות אבולוציונית תודעתית, ורמזתי על רמה גבוהה יותר של תודעה שמרימה את כל שאר התודעות.

היום נעסוק בדרך מסוימת שתאפשר להאיץ את ההגעה לשם, וזוהי התפילה.

מהי תפילה? מי מתפלל, מה תוכנה ואל מי היא ממוענת?

מהי תפילה?

לא אצלול לכל השאלות שפתחתי בהן, אבל אטען שתפילה כנה יכולה להיות כלי שרת מיטיב בידי אלוהים/ בודהה/ מפלצת הספגטי או כל דבר אחר נעלה שאתם מאמינים בו תאיץ את הגעתכם ליעד.

התפילה אינה חייבת להיות "כנה" או מ"הלב" כפי שכתבתי מהרגע הראשון, אבל אם הגענו לשלב שבו אנחנו מבקשים להיות כלי שרת, הרי שכבר קיצצנו מעט מהאגו שלנו, והודענו 'קבל עם ועדה' שיש משהו גדול יותר, רחב יותר מאיתנו הקטנים (בגוף אך לא ברוח!). עם הזמן, וככל שנחוש תחושת דחיפות להגיע ליעדנו כך התפילה שלנו תלבש גוון יותר כן.

תפילה הינה דרך התמסרות לעצמי.

תפילה המבקשת להיות כלי, הינה תפילה טהורה יותר מבקשה לממון או בקשה אישית להיטיב עם סיטואציה כזו או אחרת ש"אני" חושב אותה לצודקת. מדוע זה? מפני שאין היא מבקשת לעצמי ה'אגו' אלא היא מבקשת להיות כלי שרת המיטיב לכלל. כמובן שהאגו קיים והוא אינו מתאיין כל עוד הזיהוי העצמי ,כאישיות נותר, אך השאיפה שלו היא כבר מעודנת יותר, אוורירית יותר, טהורה ויתר.

התוצר הנפשי של תפילה כזו הוא שחרור. שחרור (Let it Go!) מהמאמץ להשיג את היעד המרוחק. התפילה הזו היא כמו הטלת אבן רחוק רחוק המסמנת את היעד הרצוי, אך מותירה את אופן המימוש, הדרך, בידי משהו גדול ממאמצי האישיות (השדות הקוסמיים, תבניות, הקב"ה.. או כל מה שתבחרו). בימים אלו קופצים לי פעמים רבות בפייסבוק פוסטים העוסקים בכך שהמאמץ להשיג משהו מרחיק אותו, כי המאמץ מנכיח את היעדרו, את החוסר באותו דבר שרוצים להשיג. יש בזה המון מהאמת. תפילה שמשחררת את המאמץ להשיג, אך מנכיחה את הכוונה הטובה היא דרך נהדרת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אתן דוגמא פרקטית מהחיים, שלא מכילה גוונים רוחניים מדי – אני מנהל בכיר בהייטק, אולי אפילו CTO של חברה גדולה, אבל במקום טכנולוגיה מה שמעניין אותי הוא לפתח אנשים, או לאפות לחמים. התפילה להיות כלי שרת משחררת מהמאמץ המודע להשיג את הדברים הללו, אך מנכיחה אותם בתודעתי כמשמעותיים. לכן במפגש עם אנשים או בצק, החיים ילושו את עצמם ללא מאמץ לכיוון זה.

פתחתי עם שאלות מעניינות ועניתי רק על חלקן, אל דאגה אשאיר אותן להמשך..

תרגיל

מדי בוקר, לפני או אחרי ההודיה שלכם/ התפילה הרגילה או בכל רגע שאתם יכולים להפוך אותו לחלק משגרת הבוקר ללא מאמץ – הצמידו את כפות ידיכם ובקשו להיות כלי שרת, כאשר הבקשה ממוענת לאותו דבר בו אתם מאמינים. אין צורך לבקש את הייעוד שלכם אותו גיליתם בעצמכם או באמצעות 'הכוכבים', רק בקשו להיות כלי והשאר יקרה כבר מעצמו.

בהצלחה, והרגישו חופשי לכתוב בתגובות את ניסיונכם או לשלוח מייל (zohar.amin@gmail.com)

 

הערת אגב - הסגנון הפילוסופי נובע מכך שלמדתי תואר ראשון בפילוסופיה אבל גם מכך שתמיד רץ במקביל לדעת (מיינד), אלמנט שחוקר את הדעת ותוהה – של מי המחשבה הזו ומניין היא עלתה, במטרה לטהר את האגו ככל שניתן, אבל זה לפוסט נפרד.

מי אנחנו – שאלת הייעוד

 

מי אנחנו?
למה אנחנו כאן ומה באנו לעשות פה?
 
טוב.. אם הגעתם לכאן, כנראה שכבר קראתם את כל הספרים האפשריים בנושא, כולל חייזרים, שיחות עם אלוהים ומי יודע מה לא.
הפוסט הזה מציע עוד נקודת מבט, שיכול להיות שבדיעבד תראה כגרסה משונה קצת של חסידות.
 
הגדרת מי אנחנו? – דרך חקירה עצמית.
מי שואל? אם קראתם את הפוסטים הקודמים אתם כבר יודעים שהשאלה הבסיסית 'מי אני?' היא המפתח הראשון. ההבנה שאינך הגוף-נפש או 'רק' הגוף-נפש אלא משהו מופלא הרבה יותר מכך, דבר שלא ניתן לביטוי במילים. אבל בכל זאת במילים עסקינן, אז רק נאמר שהשאלה הבסיסית מי שואל מאפשרת לזקק "מה אנחנו לא". יותר מדויק מכך, שאלה זו באה לברר מה ב"אני" בר חלוף ולכן אינו האמת המוחלטת, כי האמת המוחלטת, אם קיימת כזו,  אינה תלויה בזמן.
למה אנחנו כאן?
אני לא שואל למה אנחנו כאן - בני אדם בכדור הארץ ואיך הגענו לכאן. אני עוסק בשאלת משמעות חיינו בהיותנו בגוף. מהי משמעות, מהו דבר בעל משמעות, האם יש אמת מידה אבסולוטית או שאין משמעות כלל והיא נתונה למנהגים, ערכים ומוסר שגם עליהם ניתן לקיים דיון דומה.
אנו נדלג מעל הדיון הפילוסופי המעניין הנוגע למשמעות המילה משמעות.. וננסה לענות מנקודת מבטו של השואל, שזו הייתה השאלה שדנו קצרות בפסקה הקודמת.