מי אנחנו – שאלת הייעוד

 

מי אנחנו?
למה אנחנו כאן ומה באנו לעשות פה?
 
טוב.. אם הגעת לכאן, כנראה שכבר קראת את כל הספרים האפשריים בנושא, כולל חייזרים, שיחות עם אלוהים ומי יודע מה לא.
הפוסט הזה מציע עוד נקודת מבט, שיכול להיות שבדיעבד תראה כגרסה משונה קצת של חסידות.
 
הגדרת מי אנחנו? – דרך חקירה עצמית.
מי שואל? אם קראתם את הפוסטים הקודמים אתם כבר יודעים שהשאלה הבסיסית 'מי אני?' היא המפתח הראשון. ההבנה שאינך הגוף-נפש או 'רק' הגוף-נפש אלא משהו מופלא הרבה יותר מכך, דבר שלא ניתן לביטוי במילים. אבל בכל זאת במילים עסקינן, אז רק נאמר שהשאלה הבסיסית מי שואל מאפשרת לזקק "מה אנחנו לא". יותר מדויק מכך, שאלה זו באה לברר מה ב"אני" בר חלוף ולכן אינו האמת המוחלטת, כי האמת המוחלטת, אם קיימת כזו,  אינה תלויה בזמן.
למה אנחנו כאן?
אני לא שואל למה אנחנו כאן - בני אדם בכדור הארץ ואיך הגענו לכאן. אני עוסק בשאלת משמעות חיינו בהיותנו בגוף. מהי משמעות, מהו דבר בעל משמעות, האם יש אמת מידה אבסולוטית או שאין משמעות כלל והיא נתונה למנהגים, ערכים ומוסר שגם עליהם ניתן לקיים דיון דומה.
אנו נדלג מעל הדיון הפילוסופי המעניין הנוגע למשמעות המילה משמעות.. וננסה לענות מנקודת מבטו של השואל, שזו הייתה השאלה שדנו קצרות בפסקה הקודמת.
 
ייעוד אישי והקשרו הרחב
במידה והשואל מתבונן על עצמו כבן אנוש, מה שרובנו המוחלט אכן עושה, אזי משמעות יכולה להיות קשורה למימוש ייעוד אישי. מהו ייעוד?
ייעוד במובן הצר הינו תפקיד שעלינו למלא בחיים בשל שילוב בין תכונות טרומיות שקיבלנו גנטית, כישורים שרכשנו במהלך החיים ולבסוף התבלין החשוב מכל – יש לנו תשוקה עצומה כאשר אנחנו ממלאים אותו. אנחנו נמשכים כמו מגנט לתפקודים הקשורים לאותו ייעוד, מוצאים סיפוק, ספונטניות ונחת כאשר אנחנו ממלאים אותו (מזכיר את מושג ה"זרימה" של מיהאי צ'יקסנטמיהיי). לא פעם שמעתי קומיקאי מוכשר או דובר רהוט טוענים שהם עדים בדיוק כמו הקהל למה שאמרו או הבדיחה שאילתרו, כלומר במצב בו אדם ממלא את ייעודו הוא עד לביטוי הספונטני של עצמו. במילים אחרות, הגדרנו ייעוד כתפקיד שמילוי שלו בא לנו בקלות יחסית וגורם לנו לסיפוק רב. סביר שמשלח ידנו הראשון יהיה בכיוון התפקודים הללו, אך משלח היד השני שנבחר במהלך החיים, אם נבחר להקשיב לעצמנו ולא לכיסנו, כבר יהיה הרבה יותר קרוב לתפקיד חיינו. נשמע פשוט, לא?
אם הספיק לכם, וכעת אתם הולכים לריטריט ולחשוב איך להודיע לבוס שאתם מתפטרים, חכו עוד קצת והמשיכו לקרוא, יש מעבר לכך.
שאלות נוספות שעולות - האם לייעוד תמיד יש בסיס מיטיב? האם ייעוד נגזר עלינו משמיים? האם יש משהו רחב יותר מייעוד?
לשאלה הראשונה הנוגעת לחיוביות הייעוד, שוב נכנס לפולמוס אודות מוסר אבסולוטי וערכים אבסולוטיים. אני ממש אשמח לא להכנס לזה כאן, למרות (!) שיש לכך תשובה. נאמר רק שסטטיסטית אחוז האנשים שחשים שהייעוד שלהם הוא לעזור לאנשים באופנים כאלו או אחרים הוא גדול לאין שיעור מכמות האנשים שחשים שתפקידם למרר את חייהם של הסובבים אותם (פוליטיקאים מניפולטיביים?). אנסה להמנע מהתייחסות שטחית מדי לנושא על ידי זה שאומר שדעתי האישית שמושגים והמשגה היא המצאה אנושית, ולכן גם מוסר הינו כזה. ברור שתשובה זו לא פותרת את הדיון, אך היא מנסה להראות שגם אם קיים מוסר אבסולוטי הרי שגם הוא מושג יחסי בשפה ובתבניות החשיבה האנושית. למשל, מה שנראה 'רע' בתרבות אחת (כמו נקמה) עשוי להיות 'טוב' באחרת, כי המושגים עצמם נבנים מהקשר אנושי. אבל ברמה הרוחנית, מעבר למושגים, הייעוד מיטיב כי הוא מחבר אותנו לאחדות.

כמו כן, אם נפנה לטבע, נראה שחיות תוקפות חיות אחרות על מנת לשרוד – הגנה והזנה – שני הבסיסים הראשונים של פירמידת הצרכים של מאסלו, ולא על מנת להתאכזר או להתעלל בחיות האחרות. מעבר לכך, כאשר חיות 'בטוב' ניתן לראות בתצפיות סיוע הדדי של חיות אחת לשנייה כאשר בסיס  הפרמידה לא מאוים. בקיצור, אני חושב שהייעוד בבסיסו נועד להיטיב.

ייעוד קולקטיבי והתעלות

האם ייעוד נגזר עלינו משמיים? בתור אחד שנותר פעור-פה (ניסיון אישי בלבד ולא מחקר מדעי) אל מול דיוק האסטרולוגיה ההודית והסינית כאשר משלבים מיקום לידה וזמן לידה מדוייקים – אני חושש, שהתשובה לשאלה הזו חיובית. לא ארחיב מעבר לזה, אך אשלח אתכם לשימוש במנועי AI שמסוגלים לייצר מפות אישיות מדוייקות, או לאסטרולוג מומחה כדי לגלות שיש קורלציה לא רעה בין מה שהגדרתי כייעוד לבין התשובה שתקבלו. הטענה שאפשר להתאים את מה שכותבים אסטרולגים לכל דבר תלוי מניסיוני האישי בעומק הניתוח ובעומק יכולת האבחנה והכנות האישית של מקבל הדו"ח.
הבה נניח לרגע, שכמות משמעותית של  הישויות ממלאות את תפקידן הטבעי, הייעוד כפי שהגדרנו באופן מוצלח ומלא. בכך שהן ממלאות את ייעודן, שהוא מיטיב, הרי שהן מקרבות ישויות אחרות לייעודן, אלו המתקשות בלהגיע לכך. אין כאן לוגיקה ישירה אך הבנתם את המסר. בכך, כמות הישויות הממלאות את ייעודן גדל, ובאופן סטטיסטי  זו מערך שאולי אינה מתכנסת אך אסימפטוטית (הגזמתי, אבל אני מהנדס) מביאה לכך שהעולם יהיה מאושר באופן 'אבולוציוני', במובן ההתפתחות התודעתית.
במצב בו 'אחד' אינו מזהה את עצמו עם אישיותו וגופו, אלא מזדהה עם הכלל, הוא יחיה בספונטניות גבוהה מאד מתוך עדות מתמדת לחייו, ויראה את השלמות בכל מה שקורה.
לעיתים ייעוד זה יורחב מעבר למה ש'הוגדר' במקור על ידי 'הכוכבים'. הייעוד יהפוך להיות -
"עשה שאחרים יראו בעצמם את האחר".
במובן הצר, זה נשמע כמו עוד 'ייעוד', אך בפועל הצלחה של ייעוד זה הינה שינוי איכותי של התודעה האנושית, או פיק ברור באבולוציה האנושית.  
כעת, אחרי הרבה מלל (כ500 מילה..) הגענו לנושא הפוסט – מי אנחנו, למה אנחנו כאן ומה באנו לעשות פה.
מהמלל שלי עולה, שאנחנו ישויות שבמידה ששפר עליהן גורלן והן קשובות לקול הפנימי שלהן ולתחושותיהן הרי שתפקידם גזור מראש. במידה וזיהו תפקידם נכונה, שפר עליהן גורלן לפיתוח הכשרונות הטמונים בהם ומצאו בכך משלח יד (לאו דווקא עבודה אלא עיסוק מרכזי בחייהם) הרי שיזכו לסיפוק רב בחייהם. עד כאן נראה לי שלא חידשתי.
אך לשם מה? לשם מה כל ה'מטריקס' הזה? מה הוא בא לשרת? מהי אותה תוכנית אב שבתוכה הפאזל הזה מסתדר?
נשמע מושלם. האם יש משהו מעבר לכך? הרי רמזתי לכך בשאלות קודם.
התייחסתי לכך שיש ייעוד של בן אנוש, כל עוד הוא רואה את עצמו כבן אנוש. יש בני אנוש המתעלים על ייעודם, בכך שאינם רואים את עצמם 'רק' כבני אנוש. הם רואים בעצמם את האחרים. זה קצת משפט מורכב, אבל יש בני אנוש שמזהים את האחר במובן האיכותי עם עצמם, הבה נכנה אותם לשם הפשטות 'אחדים' (ones). ניקח לרגע דוגמא מתורת המשחקים – זוג אנשים מצויים בדד במדבר ומנותקי קשר ללא תקווה, יש מימיה אחת ואותו 'אחד' צריך להחליט אם לשתות הכל או לחלוק עם הצד השני, 'אחד' יתן לאדם השני את המימיה. הקצנתי מעט את התשובה אבל ניקח סיטואציה אחרת שתראה את המורכבות. האם 'אחד' יחלק את כספו ובגדיו לכל אחד? התשובה היא תלוי. אם יש לו אחריות כלפי משפחתו (הוריו, אישתו וילדיו) הוא ינהג בנדיבות באופן שלא פוגע בהם – אם בהם פיסית, נפשית או רגשית. אם אין לו 'אחריות' בעולם, הוא ייקח לעצמו את המינימום ההכרחי בהתאם לנהוג בסביבתו. בפורשה הוא לא ינהג.
מה עם מימוש הייעוד במצב זה?
* * * 
מה דעתכם? אני לא מצפה שתקומו בבוקר ותגלו את האחר כחלק מכם, זה שמור לשברי אחוזים באוכלוסיה, אך אני כן רוצה שתעסקו ותשאלו את עצמכם – מה הייעוד שלי.

שאלו את עצמכם – באילו סיטואציות אני מרגיש ב"זרימה", מה "הולך לי בקלות?", באילו סיטואציות אני מרגיש שאני צופה מהצד בעצמי בזמן שאני "במיטבי".